שקית חטיף ממתקי פולי קפה בטעם קפה שחור 100 גרם

סוכריות קפה שחור

סוכריות קפה שחור הן מרים ביותר, כה מרירות עד שהן מרדימות את שורש הלשון, כה מרירות עד שהן מקמטות את המצח, וכה מרירות עד שהן גורמות לקווי המתאר של העולם להיראות נוקשים ובלתי מתפשרים. מרירות זו חודרת תחילה דרך אשליות מתוקות ואז מגיעה עמוק לפינות הנסתרות של הלב שאדם מהסס לחשוף. אנשים אומרים שזה מרענן את הנפש, אבל אני מאמין שזה רק מושך אדם מחלום מתוק כוזב ומשליך אותו בחזרה למציאות הקרה והקשה.

עטיפות הממתקים כהות, עוטפות חתיכות מסודרות בקפידה בצורת ריבוע, הדומה לתהלוכת הלוויה. כשאתם מרימים חתיכה, קצות האצבעות שלכם מתכסות באבקת סוכר, אפורה ואפרפרת, כמו שאריות של נייר שרוף. כשאתם מכניסים אותה לפה, אתם נתקלים תחילה בהתנגדות חזקה, אשר מתרככת בהדרגה, ומאפשרת למרירות לחלחל החוצה באיטיות, לא בחיפזון ולא בדחיפות, אלא בקצב רגוע ומדוד, ממש כמו קצב הגורל עצמו.

פעם ראיתי גבר מבוגר שתמיד החזיק בפיו חתיכת סוכרייה מקפה שחור בכל אחר צהריים. הוא ישב על ספסל בפארק, גבו זקוף כעץ, פניו חרוטות בקמטים עמוקים כאילו נחתכו בסכין. עם כל חתיכת סוכרייה, הוא היה מצמצם קלות את עיניו ומביט בילדים המשחקים מרחוק, עיניו נטולות שמחה או צער, פשוט צופה, כאילו צופה בנשירת עלי הסתיו הבלתי נמנעת. עבורו, מרירות זו בוודאי הפכה לשגרה יומיומית, אולי אפילו לבן לוויה הכרחי.

ישנם גם צעירים שמנסים את הממתק הזה, בעיקר מתוך סקרנות או כדי להפגין את ייחודם. הם נוטים לקמט את גבותיהם בטעימה הראשונה ויורקים אותו במהירות, מנופפים בידיהם כאילו נבגדים. אך הם אינם מבינים שהטעמים האמיתיים של העולם הזה אינם נועדו לרצות את בלוטות הטעם.

הדבר המסקרן ביותר הוא שככל שהמרירות דועכת בהדרגה, מתיקות קלושה נותרת בשורש הלשון. זו אינה מתיקות הסוכר, אלא צלילות הנשמה לאחר סבל בקשיים, כמו נגיעה של ירוק הנראה לאחר חציית מדבר. אולם, מתיקות זו חולפת, כמו פריחה קצרה, המותירה מאחור רק את המרירות האינסופית.

סוכריות קפה שחור לעולם לא מבטיחות אושר; הן בסך הכל מציגות את האמת. ובעולם הזה, כמה יכולים להתמודד עם אמת כזו מבלי לסגת?

אולי אנחנו מבלים את כל חיינו בלמידה איך להתענג על חתיכת ממתק קפה שחור.